ארכאוזואולוגיה בארץ ישראל
28 באוגוסט 2018

מקור השם ארכאוזואולוגיה, שניתן לענף המדעי העוסק בחקר עצמות 
בעלי החיים מֵחפירות ארכאולוגיות, מורכב משלוש מילים יווניות:
ארכאו – עתיק, זואו – בעלי חיים, לוגיה – תורה, כלומר תורת 
בעלי-החיים העתיקים. בין הממצאים הייחודיים שנמצאו בחפירות 
בארץ ישראל ניתן למנות: עצמות הדוב הסורי מתל חדיד מתקופת
הברזל ב' (הישראלית) (930-586 שנה לפני הספירה הנוצרית) –
המקום והתקופה מזכירים את סיפור אלישע הנביא והדובים בתנ"ך 
בספר מלכים ב'; עצמות היפופוטם – סוס היאור (בתנ"ך "בהמות"),
שנמצא בתל קסילה (גבעת נפוליאון) על גדות נהר הירקון(מן המאה ה-10 לפנה"ס),
בין תל-אביב לרמת-גן. כמו כן נמצאו שרידי היפופוטם ברמת אביב ג'
בתל-אביב מן התקופה הנאוליתית הקרמית (5500-4500 שנה לפנה"ס).
בעבר הנפיק השירות הבולאי בול של דינוזאור, שטביעות רגליו המאובנות
נתגלו על גדות חוף ים תטיס הגדול, בְקיבוץ הסמוך לירושלים.
פיל, חולון, התרבות האשלית

התקופה האשלית התיכונה שייכת גאולוגית לפליסטוקן - (הרביעון) התיכון.
החפירה בוצעה ב-1960 על-ידי ד"ר תמר נוי. מדובר בשלהי התקופה 
הפליאוליתית התחתונה – תקופת האבן הקדומה (1,000,000-120,000 שנה טרם זמננו).
האתר נמצא ברכס הכורכר השלישי מזרחה מהים. הממצא של חט הפיל נמצא
כיום במוזאון ישראל בירושלים בתצוגה הפרה-היסטורית בסמוך לעצמות הפיל מגשר
בנות יעקב.

לביאה, יפו, הברונזה המאוחרת
תקופת הברונזה המאוחרת ידועה גם בשם התקופה הכנענית המאוחרת 
(1500-1200 שנה לפני הספירה). לחופר ד"ר יעקב קפלן נראה היה כי המקום
שבו נמצאו שרידי הלביאה היה מקדש טרום פלישתי שנחשב למקדש האריה.
הממצא תוארך לתקופת המעבר שבו נכנסים גויי הים (עליהם נמנים הפלישתים)
אל ארץ ישראל מן הדרום. עד לא מכבר נשמרה הגולגולת בקומה העליונה של
מוזאון יפו לעתיקות.
ד"ר משה שדה
ארכאוזואולוג