פְּרֵדָה מֵאִישׁ הַכֹּתֶל בַּשּׁוֹאָה אָמַר לוֹ הַקָּצִין הַנָּאצִי שֶׁהוּא לְעוֹלָם לֹא יִרְאֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם. וְהוּא אַחֲרֵי שֶׁשָּׂרַד אֶת הַשּׁוֹאָה, הֶחֱלִיט לִרְאוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם. כָּל יוֹם כָּל הַיּוֹם. הִתְרַגֵּשׁ מֵהַזְּכוּת לִהְיוֹת עוֹבֵד הַנִּקָּיוֹן שֶׁל רַחֲבַת הַכֹּתֶל. עַל אִישׁ הַכֹּתֶל שֶׁאֵינֶנּוּ, סִיוָן רַהַב מֵאִיר. שִׂמְחָה קֹפֶלֶד, חֲתָנוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְרֶצְבֶּרְגֶּר זַ"ל : סַבָּא, אֲהוּבֵנוּ. אַחֲרוֹן הַשּׂוֹרְדִים אֶת הַתֹּפֶת הָאֲיֻמָּה שֶׁל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ בָּאָרֶץ אֲרוּרָה. בִּנְיָמִין וְרֶצְבֶּרְגֶּר הוּבָא הַשָּׁבוּעַ לִמְנוּחוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, בְּגִיל 95, אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, בִּנְיָמִין אִישׁ הַכֹּתֶל, אֵינֶנּוּ. הוּא נוֹלַד בְּהוּנְגַּרְיָה, אִבֵּד אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ בַּשּׁוֹאָה, הִתְגַּלְגֵּל בֵּין מַחֲנוֹת, וּבְמַחֲנֵה הָרִכּוּז מַטְהָאוֹזֶן, נִצְרְבָה בּוֹ חֲוָיָה שֶׁשִּׁנְּתָה אֶת חַיָּיו. הָיָה מְפַקֵּד אַכְזָרִי בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה לְהַעֲמִיד בַּמִּסְדָּר לִפְנֵי חֲלֻקַּת הָאֹכֶל. אֹכֶל סַךְ הַכֹּל פְּרוּסַת לֶחֶם. וְהָיָה אוֹמֵר, אַתֶּם יְהוּדִים אֲרוּרִים. דָּר פרוכטה יוּדָן. אַתֶּם חוֹלְמִים עַל יְרוּשָׁלַיִם? אַתֶּם תִּתְפַּגְּרוּ כֻּלְּכֶם כָּאן. תֵּצְאוּ דֶּרֶךְ אֲרֻבּוֹת, לֹא תִּזְכּוּ לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. אֲבָל בִּנְיָמִין זָכָה, חֲסַר כָּל כְּשֶׁרַק בְּגָדָיו לְגוּפוֹ עָלָה לָאָרֶץ. הַבְּרִיטִים שָׁלְחוּ תְּחִלָּה אֶת הַסְּפִינָה לְקַפְרִיסִין, וְשָׁם הִכִּיר אֶת מִרְיָם, שֶׁהָפְכָה לְרַעְיָתוֹ. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אַרְצָה, הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה לַכֹּתֶל מַעֲרָבִי. הוּא הָיָה בַּהֲגַנָּה, עָבַד בִּתְחוּם הַבִּנְיָן, וּבְמֶשֶׁךְ כְּ-50 שָׁנָה הַמִּשְׁפָּחָה גָּרָה בַּעֲפוּלָה. אַךְ כְּשֶׁיָּצָא לְפֶּנְסְיָה, הֶחְלִיט בִּנְיָמִין לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם. לִהְיוֹת כָּל הַיּוֹם בַּכֹּתֶל. וְכָךְ בְּגִיל 70 בִּקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לְשֵׁם, כְּעוֹבֵד נִקָּיוֹן. אָמַרְתִּי לַמְּנַהֵל, תִּרְאֶה, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹד כָּאן, יֵשׁ לִי מִן מְחֻיָּבוּת מַצְפּוּנִית. אָז הוּא אָמַר, תִּרְאֶה, אַתָּה לֹא תּוּכַל לַעֲבֹד, אַתָּה כְּבָר אִישׁ מְבֻגָּר, פֹּה הָעֲבוֹדָה קָשֶׁה, אָמַרְתִּי תִּרְאוּ, מָה שֶׁאֲנִי מְסֻגָּל וְתַחְלִיטוּ. רָאִיתִי אֶת הָעֲזוּבָה, קוּרֵי עַכָּבִישׁ, הָרִצְפָּה מְטֻנֶּפֶת. אָז לָקַחְתִּי מִבְרֶשֶׁת וְחֻמְצָה וְעַל אַרְבַּע שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת הָרִצְפָּה. פִּזְּרוּ וַפְלִים, בִּיסְלִי. הִקְפַּדְתִּי אַחֲרֵי כָּל קְבוּצָה לְנַקּוֹת, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שֶׁמֶץ שֶׁל גַּרְגִּיר, פִּסַּת נְיָר, סִיגַרְיָה. אֲבָל הוּא לֹא רַק נִקָּה, הוּא גַּם חִנֵּךְ. בִּנְיָמִין הָפַךְ לְסֵמֶל. רִבְבוֹת מְבַקְּרִים מֵהָאָרֶץ וּמֵהָעוֹלָם פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים. הֶחְלַטְנוּ שֶׁכָּל אוֹרֵחַ רִשְׁמִי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּיעַ אֵלֵינוּ, חַיָּב לִפְגֹּשׁ אֶת בִּנְיָמִין. הוּא אוֹמֵר לְכָל אוֹרֵחַ רִשְׁמִי בְּעָצְמָה, שָׁקַלְתִּי 26 קִילוֹ, וְהַשְּׂפָתַיִם מִלְמְלוּ לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם. רָצְחוּ אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, וְהַשְּׂפָתַיִם מִלְמְלוּ לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם. לַקְּבוּצוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לַכֹּתֶל סִפֵּר שׁוּב וָשׁוּב עַל אוֹתָם רְגָעִים, עַל אוֹתָהּ הַבְטָחָה שֶׁנָּתַן לְעַצְמוֹ אָז, לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם לַמְרוֹת הַכֹּל. הַקָּצִין אָמַר אַתֶּם יְהוּדִים אֲרוּרִים, חוֹשְׁבִים חוֹלְמִים עַל יְרוּשָׁלַיִם? אַף אֶחָד מִכֶּם לֹא יִזְכֶּה לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם. בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם, זָכִיתִי לָצֵאת מֵהַתֹּפֶת, וְאוֹתָם הָאֲבָנִים שֶׁהָיָה בִּשְׁבִילֵנוּ מָקוֹר שֶׁל תִּקְוָה. זָכִיתִי לְמַשֵּׁשׁ, בַּיָּדַיִם, כְּאִלּוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד שֶׁבֶּן אָדָם שֶׁכָּכָה כָּל יוֹם מְחַיֵּךְ בְּכָזֶה מְאוֹר פָּנִים, עָבַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. נְאַחֵל לְכֻלָּנוּ שֶׁנְּחַפֵּשׂ תָּמִיד רַק אֶת הַטּוֹב וְאֶת הַיָּפָה. תּוֹדָה רַבָּה, תּוֹדָה רַבָּה. הָאִישׁ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִ-20 שָׁנָה הִגִּיעַ לְכָאן בְּ-6 בַּבֹּקֶר בְּכָל יוֹם, גַּם בַּגֶּשֶׁם, אֲפִלּוּ בַּשֶּׁלֶג, הָאִישׁ שֶׁלָּבַשׁ בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ אֶת בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה, לֹא הָיָה הַיּוֹם בַּכֹּתֶל. הִדְרַכְתִּי הַיּוֹם קְבוּצָה, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַכִּיר לָהֶם אֶת בִּנְיָמִין, סִפְּרָה אַחַת הַמַּדְרִיכוֹת. עֲבוּרִי הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה בְּכָל בֹּקֶר, מִפְגָּשׁ קָטָן עִם הַנֶּצַח. בִּנְיָמִין אִישׁ הַכֹּתֶל, יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ. |
Farewell to the Western Wall Man During the Holocaust, the Nazi officer told him that he would never see Jerusalem again. And after he had survived the Holocaust, he decided to see Jerusalem. Every day all day. Excited by the privilege of being the cleaning worker of the Western Wall plaza. On the man of the Western Wall who is no longer there. Sivan Rahav Meir reports: Simcha Kepeld, son-in-law of the late Benjamin Wurzberger, of blessed memory: Grandpa, our beloved. The last survivors of the terrible terror of our family in a cursed land. Benjamin Wurzberger this week was brought to rest in Jerusalem, at the age of 95, or in other words, Benjamin the man of the Western Wall, is gone. He was born in Hungary, lost his entire family in the Holocaust, rolled between camps, and in the concentration camp from Mathausen, an experience was burned in him that changed his life. There was a particularly cruel commander, who enjoyed standing in line before the food distribution. A total of a whole slice of bread. And he would say, you are accursed Jews. Dar Fruchta Yodan (Yiddish). You dream of Jerusalem? You'll all be snuffed out here. You will all go through the chimney, you will not have the privilege of reaching Jerusalem. But Benjamin won, lost everything, and with only his clothes on his body, he went up to the land (Israel). The British first sent the ship to Cyprus, where he met Miriam, who became his wife. When I arrived in the country, the first road I took was to the Western Wall. He was in the Haganah, worked in the construction sector, and for about 50 years the family lived in Afula. But when he retired, Benjamin decided to make the dream come true. To be at the Western Wall all day. Thus at the age of 70 he applied to be accepted there, as a cleaning worker. I said to the manager, look, I want to work here, I have a conscientious obligation. Then the manager said, look, you will not be able to work, you are already an older man, here the work is hard. I said you will see what I can do, and then you decide. I saw the neglected, cobwebs, the filthy floors, so I took a brush and acid, and on four I scrubbed the floor. They scattered wafers, Bisli. I took care to clean after each group, that there will not be a trace of grain, a piece of paper, a cigarette. But he did not only clean, he was also an educator. Benjamin has become a symbol. Tens of thousands of visitors from all over the country and the world have met him over the years. We decided that every official guest of the State of Israel who comes to us, must meet Benjamin. He says to every official guest, I weighed 26 pounds, and my lips murmured for next year in Jerusalem. They murdered the whole family, and my lips murmured for next year in Jerusalem. To the many groups that came to the Western Wall he said again and again about the same moments, about the same promise he made himself back then, to come to Jerusalem in spite of everything. The officer said are you damned Jews, thinking and dreaming of Jerusalem? None of you will have the privilege of coming to Jerusalem. By the grace of God, I was privileged to come out of the abyss. And the same stones that were for us a source of hope. I was able to achieve, with my hands, as if the time of the messiah has arrived. It is impossible to say that a man who smiles every day with his face lit up has been through so much. We wish all of us that we will always seek only the good and the beautiful. Thank you very much. Thank you very much. The man that for 20 years came here at 6am every morning, also in rain and even snow, the man that wore every time with excitement his work clothes, was not at the Kotel today. "I instructed a group today, and I could not introduce them to Binyamin", one of the instructors said. For me this man was every morning, a small encounter with eternity. Benjamin, the man of the wall, may his memory be blessed. |
Please Click on an Icon and Share this Page Thank You!! |
|
|